המפעל הציוני הוא יצור שאינו חלק מן הטבע הגיאופוליטי. ולכן עצם קיומה של מדינה של יהודים, בין אם היא מדינה יהודית ובין אם אזרחיה יחליטו שמדינתם לא תוכר כמדינה יהודית, מעורר התנגדות. זהו חוק טבע שאיתו צריך לחיות. לא רק הריבונות של היהודים מעוררת התנגדות, עצם קיום התרבות היהודית הוא מקור לרצון למחיקתה על ידי התרבויות שנולדו בעקבותיה. עוד חיים בינינו אנשים באים בימים שחוו על בשרם את מבצע ההשמדה הנורא באירופה של שנות הארבעים.

בנוסף להתנגדות הטבעית לרעיון החריג של הציונות, מזה כמאה שנים המוסלמים במזרח התיכון חולמים להשמיד את המדינה היהודית ואת יהודיה. המשותף לחזון ההשמדה של הנאצים ימ"ש והג'יהאדיסטים לסוגיהם הוא הצורך שלהם למחוק את התרבות הייחודית היהודית. המניע הזה יתקיים כל זמן שיש קהילות יהודיות מזוהות על פני הפלנטה ועם זה צריך לחיות ואפשר לחיות. לכן, עלינו לקבל את העובדה שכאן במולדתנו העתיקה המתחדשת שאיפת ההשמדה תמיד תתקיים בחלומם של שכנינו ולעולם יהיה עלינו להיות ערוכים לסכל מתקפה מראש, וכך נוכל להתקיים בשלווה יחסית.

הנסיון הראשון למימוש חלום ההשמדה של הריבונות היהודית בארץ ישראל המתחדשת היה בשנות הארבעים של המאה העשרים. הפלישה הערבית למדינה החדשה ביום היווסדה נכשלה ומאז עברו המדינות המוסלמיות המקיפות את ארץ ישראל למלחמת התשה. ארגוני הטרור שימשו כח בתוך תכנית זו של מלחמת ההתשה, וכך יכלו המדינות המוסלמיות לבנות את עצמתן לקראת המערכה הגדולה העתידית. ארגוני הטרור קיימו את אש התמיד של ההתשה. ההרפתקה של המדינות הערביות בניסיון לנגוס במדינת ישראל בשנת 1967 והנסיון לבטל את תוצאות ההרפתקה בשנת 1973 נסתיימה בהעברת האחריות למלחמת ההתשה אל ארגוני הטרור והמדינות התפנו להמשך ההתעצמות, בלי לוותר על חלום ההשמדה. כל ההסכמים שנחתמו הם הודנות לא מחייבות.

אולם, הג'יהאד שפרח במחצית השניה של המאה העשרים, בעיקר בעקבות הדקדנציה של התרבות המערבית הפוסט נוצרית, שזלגה גם לתל אביב, חידש את תכנית ההשמדה הכוללת. כעבור 75 שנים, כאשר זקני הכשלון של המאה הקודמת הלכו לעולמם התחדשה התחושה שאפשר לעבור מהתשה להשמדה פיסית. הפעם בהנהגת הג'יהאדיסטים, ובראשם הרפובליקה האיסלמית של איראן.

וכך נרקמה התכנית האיראנית להשמדת מדינת ישראל באמצעות פלישה עצמתית מעזה, מלבנון מיהודה ושומרון ומתוך ריכוזי הערבים בתוך ישראל תוך תקיפה מרוכזת בטילים מאיראן ותימן ביום אחד. אני משער שהג'יהאדיסטים הניחו שהצלחה ראשונית שלהם תעורר את התאבון הרדום של המדינות הערביות, כולל הצבא האדיר של מצרים, וכך תושלם השואה של המאה העשרים ואחת. אין ספק שבנס בלבד התכנית לא בוצעה משום שיחיה סינוואר הסתנוור מחולשתה לכאורה של הישראליות והכשיל את המתקפה המתואמת.

כך אנחנו היום בשלהי המאמץ השני להשמדה מלאה של מדינת ישראל. בחסדי שמיים גם הנסיון השני להשמדה לא השיג את מטרתו ואנו עדים להתחלה מחודשת של מלחמת ההתשה. טפטופי הטילים הפוקדים אותנו בימים אלה הם ביטוי לאסטרטגית התשה שהיא הכנה לנסיון השלישי להשמדה של מדינת ישראל בבא היום.

עלינו להפנים את העובדה שחלום ההשמדה של התרבות היהודית הוא עובדת חיים, כתוצאה מחוק טבע והדרך היחידה להתקיים היא לבנות עוצמה שתחסל כל אויב לפני שיתקוף. בניגוד לאבותינו באירופה של המאה העשרים, אשר היו חסרי ישע, והובלו ברכבות, עומדת לרשותנו הריבונות והיכולת להילחם ולהוות איום מרתיע לגי'האדיסטים ועוזריהם מארצות אירופה. כן, יש במרכז אירופה גורמים שעדיין חולמים לראות אותנו נעלמים. גיוס הפלשתינאים כשליחים וחתרנות אצלנו בבית היא האסטרטגיה שלהם.
המסקנה מכאן כפולה:

א. בניגוד להתכווצות של צה'ל בדור שהביא עלינו את אוסלו והשלכותיה, עלינו להקדיש זמן, משאבים והכנות לעימות עתידי. בנוסף, מערכות הבטחון חייבות לחדש את תפיסת הבטחון ולהכות בעצמה כל אויב שפועל בהתשה וכל אויב שעדיין מתעצם בשקט כדי להצטרף למערכה בבא היום. עלינו להכות ברציפות ובהתמדה כל סימן להתעצמות כולל הצבא המשמעותי שהוקם ביו'ש על ידי מדינת ישראל תחת הכותרת "אוסלו".

ב. בהתשה השאלה הראשונה היא מצב התודעה. ככל שהאזרחים יגלו אורך רוח, כושר עמידה ועוז רוח, ההתשה לא תשיג את מטרתה.

מכאן המסקנה החשובה ביותר: צריך להודות לבורא עולם על כשלון התכנית למתקפה מתואמת משבעה כיוונים לפני שנתיים ומחצה. על כולנו להודיע שגם אם נלך למקלטים עשר פעמים ביום, לא ישברו את רוחנו ואנו מעודדים את מערכות הבטחון להמשיך ולהכות באויבים ולחסל כל הכנת ציוד ותשתיות שיאפשרו ניסיון השמדה שלישי או המשך ההתשה. אותנו לא יתישו.

במלחמת ההתשה כל אזרח הוא חייל במערכה הלאומית. תפקידנו הוא למנוע אבידות, לשמור על רוח איתנה ואורך רוח. ככל שאנו, האזרחים בעורף, נקפיד על המיגון לפי ההוראות, ולא נשדר שאלות נוסח "עד מתי?" כך יגבר כשלון מלחמת ההתשה של אויבינו.