ההקשר התרבותי של החינוך למדע

תקציר הרצאה יום עיון באורנים לכבוד מלכה האס
אלישע האס

דיון בנושא "חינוך למדע בהקשר תרבותי". ראוי שיפתח בהגדרת המושגים מדע, חינוך, תרבות והקשר ביניהם. 
"חילופי דורות" היא תופעה אוניברסלית בטבע, החל ברמה המולקולרית וכלה באוכלוסיות גדולות. זהו הפתרון הכללי בטבע לבעיה של יציבות מערכות תוך כדי יכולתן להשתנות. מכאן אנו למדים שתנאי לשמירת רציפות תרבותית וביולוגית כאחד הוא ההכרח לבנות במקביל הן את הגוף והן את הרוח בכל דור ודור. ההבדל העיקרי בין אורגניזם חי לבין גוף מת הוא ביכולת להקים דור חדש הממשיך את מערכת החיים הכוללת, תוך שמירה על מרכיביה הקיימים ועם מספר זעיר של חידושים. בורא-עולם הגביל את תוחלת החיים שלנו (ויש ראיות לקיום גנים המקנים תכונה של "אי אריכות ימים") ובכך הנחיל לנו את פוטנציאל ההתפתחות וההתחדשות.

החינוך עוסק בפונקציה של קיום רציפות הדורות תוך שאיפה לחידוש, במימד של החיים שאינו מנוהל ע'י המנגנונים הגנטיים והצרכים הפיסיולוגיים אלא ע'י מערכות ערכים. בורא-עולם דאג לקיום התורשה שהמדענים מתקדמים מהר בחשיפת מנגנוניה והשאיר לנו את הדאגה לקיום המורשה, ואת ההתמודדות עם האתגר להמשיך ולטפח מערכות ערכים בחברה האנושית. מבחן החיות של כל חברה אנושית הוא ביכולתה להתמודד עם האתגר של המשך הדורות ע'י העברת המורשה מדור לדור. 
בתלמוד בבלי (מסכת קידושין דף כט עמוד א) מובאת ברייתא העוסקת בחובות האב לבנו הכוללים, בין היתר, שלשה משימות חינוך: "האב חייב בבנו……..ללמדו תורה..ללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים; רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות …. כאילו מלמדו ליסטות". שלש משימות חינוך אלה, מציינות את שלשת המטלות העיקריות של מערכת החינוך בהכשרתו של הדור הצעיר לשאת בהמשך הקיום האנושי-חברתי: האומנות מייצגת את צרכי הקיום הפיסי; לימוד התורה מייצג את רכיבי התרבות הרוחנית והערכית (שגם בלעדיהם ניתן לקיים חיים ביולוגיים לגופם) והשחיה במים מייצגת את הצורך להכשיר את הדור לשרוד בתנאים משתנים ולא צפויים ולמנוע "טביעה" מכל סוג שהוא., המדע הטהור, בשונה מן הטכנולוגיה, אינו צורך קיומי, הוא שייך ל"לימוד התורה". מכאן שהחינוך למדע הוא בעיה ערכית ולא כלכלית. בפרקי אבות פרק ו' נאמר: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא " המשמעות של לישון על הארץ ולאכול פת במלח היא סמלית: אם הלימוד הוא ערך ממשי, מן הראוי להסתפק אפילו בפת במלח ולא לוותר על הלימוד. 
לכן השאלה הראשונה הנשאלת לגבי חינוך למדע היא: האם הסביבה המחנכת רואה את לימוד המדע כחלק ממערכת הערכים הקולקטיבית שראוי אף להסתפק בפת במלח ע'מ לקיימה בשעת מחסור. כל מי שהתנסה בחינוך לערכים ודאי למד על בשרו שאין חינוך ללא קיום בפעל של הערכים. חברה שאינה מאמינה בערכים להם היא מחנכת לא תזכה לראות תוצאות (אלא אם כן המחנכים מובילים מרד). הביטוי היחיד המשכנע את המתחנך הוא המעשה, לא המדרש. התרבות אינה תיאוריה אלא מה שמתבטא בחיי החברה ביום יום, רק דבר שעבורו מוכנים לשלם באי נוחות (דוגמת "על הארץ תשכב, לחם צר ומים לחץ"), בויתור על יתרון כלכלי או מוחשי אחר, ייקלט כדבר בעל ערך שיש לאמצו. זה ההבדל בין חינוך לאילוף.
לצורך הדיון כאן אני כולל במונח תרבות כל אותם פעולות אשר האדם עושה שאינן מעוגנות בתכתיבי צרכי הקיום הפיסיולוגי. ולכן בהגדרה תרבות היא ביטוי למערכת הערכים המכוונת את פעולותיו הלא פיסיולוגיות של האדם. התרבות היא מותר האדם מן הבהמה.

בפתח הדברים יש להבהיר שאינני חוקר בתחום החינוך, אינני מכיר את הספרות, ולכן אינני בעל מקצוע ואין לי כוונה להציג מסקנות. אני עוסק בחינוך סטודנטים למדעים באוניברסיטה, היינו אני מנסה לחנך בוגרי מערכת החינוך הישראלית בשנות העשרים לחייהם. זהו שלב קצת מאוחר מבחינת יכולת החינוך בעוד שהחינוך בגיל הרך הרבה יותר אפקטיבי. ברצוני לשאול שאלות ולהציע עמדה עקרונית שאינה מעוגנת במחקר שיטתי.

החיים מתקיימים בשלשה ממדים של עולם החומר. ההיסטוריון תומס קאהיל בספרו "מתת היהודים" כותב שאחד החידושים שבהופעת אברהם אבינו הוא שינוי תפיסת הזמן, לא עוד מעגל סגור שבו יש מקום לידעונים ואובות אלא וקטור שיש לו כוון, לקראת עתיד שאינו מוכתב מראש. כך היהודים הוסיפו את המימד הרביעי, מימד הזמן, הכווניות של התהליכים, אי ההפיכות של החיים. ההווה מושפע מן העבר, העתיד מושפע מן ההווה. האחריות של ההווה לעתיד היא אחריותו של המחנך.
אבל יש מימד חמישי: המימד הרוחני. בחלום יעקב נאמר "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" קודם עולים ואח'כ יורדים, כלומר מדובר בתושבי הארץ, בבני אדם הבאים מן הארץ ויש להם את האופציה לעשות את המאמץ ולעלות במעלות הממד החמישי אולם כל הזמן קיימת סכנה של גלישה חזרה למטה. קל לגלוש, קשה לטפס. זהו ממד התרבות. התרבות דורשת מאמץ מתמיד לשימורה משום שהיא איננה חלק מן הטבע. היא לא קיימת בצילומים, ניתן לראותה רק בחלום הסולם. 
נורברט וינר שהיה מתמטיקאי ידוע במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס במאה הקודמת כתב בהקדמה לספרו על הקיברנטיקה, שרבים שואלים אותו כיצד קורה שהיהודים כה מצליחים במדעים. תשובתו היא שזו אינה תופעה גנטית אלא תופעה ערכית, אצל היהודים קיים ונחשב מאוד ערך הנקרא "תורה לשמה". וינר הסביר שסבו למד תלמוד והוא עצמו למד מתמטיקה, שניהם עשו זאת מתוך אותו ערך, ומאותה סיבה ערכית בכל הדורות כל גביר יהודי עשיר חיפש לבתו תלמיד חכם עני וכך התקיים ערך התורה לשמה וטופח בכל הדורות. לימוד המדע הוא חלק מלימוד התורה לשמה. מדוע התרבות הישראלית לא הגיע להישגים בתחום המדע באותה פרופורציה כמו יהודי התפוצות? קיימים תירוצים רבים לכך אולם לדעתי שורש הבעיה הוא שהתרבות הישראלית לא שימרה את ערך התורה לשמה. 

מה כלול במושג מדע? אפשר לבלות את החיים היטב ללא קורטוב של מדע. כמו שאפשר לחיות ללא תזמורת פילהרמונית כך גם המדע הוא חלק מן המותרות של החברה האנושית. בהמשך למטפורה של סולם יעקב, המדע הוא חלק מממד הגובה של חלום הסולם, בעוד שהטכנולוגיה היא חלק מממד המישור. הטכנולוגיה היא מכלול הידע השימושי שבחלקו מבוסס על המדע ואשר נועד לשרת את צרכי האדם ורווחתו. במובן זה הטכנולוגיה היא צאצא של המדע. הטכנולוגיה לא הביאה חידושים בסיסיים במדע אלא יישומים חדשים, רבים וחשובים. המדע הוא חלק מיסודות התרבות, הטכנולוגיה היא תוצר של התרבות.
על המחנך לזכור ולהטמיע את מוגבלות המדע. המדע הוא בס'ה מתודה של חשיבה והתייחסות למציאות החמרית שבתוכה אנו חיים. אין אמת במדע. הכל נכון "עד כדי מידת ההתקבלות על הדעת" וכל תיאוריה מדעית משכנעת ככל שתהיה עתידה להיות מוחלפת בעתיד בתיאוריה חדשה ומשכנעת יותר. שתי "כנסיות" גדולות גררו את המדע החוצה מתוך תחומו המוגדר והפכוהו לחלק מן הדת. הכנסיה הקתולית והמפלגה הקומוניסטית. שתי "כנסיות" אלו ניסו לערב אמת אבסולוטית מעולם הדת והאידיאולוגיות החברתיות לתוך המדע שאין בו מקום לאמיתות מסוג זה. במידה מסויימת הקומוניסטים ניכסו את המדע כדת חליפית. שתי "כנסיות" אלו גרמו לעיכוב ונוון ההתפתחות המדעית בארצותיהם. התרבות היהודית ששרשיה בתרבות התלמודית היא השפיעה באופן הפוך. חכמי התלמוד היו אנשי מעשה או אנשי מדע. התרבות היהודית אינה מתנגשת במדע משום שהיא הרבה יותר מופשטת, מאפשרת חופש חשיבה, ורציפותה מבוססת על הפרקטיקה ולא על הגבלת חופש המחשבה והיצירה.
החינוך למדע הוא אם כן חינוך לתרבות שבה קיים החופש לשאול שאלות. לשאול מדוע התפוח נופל? מדוע הגשם יורד? כיצד הזרע נובט? ועוד ועוד. הפעולה החינוכית של ההרחבה היא בקישור בין תופעות, חיפוש העקרון המשותף העומד מאחריהן.
רעייתי חיה עליה השלום אמרה פעם שלא ברור מדוע משלמים לי משכורת שכן אני משחק כל היום במעבדה. נכון, מדע הוא משחק. להבדיל מטכנולוגיה שהיא פעולה מכוונת למטרה ספציפית, המדע הוא משחק חפשי. לכן, החינוך למדע צריך לפתח את הכושר לשחק. לכן חצר הגרוטאות היא סביבה אידיאלית לחינוך למדע. שם אפשר לשחק חפשי, לא לפי כללים המוכתבים ע'י יצרני צעצועים, ניתן להפעיל דמיון, ליצור, לבנות ולהרוס, לנסות ולהתנסות, לקשר בין פעולה ותוצאותיה, להתנסות בחמרים שונים ותכונותיהם ומעל לכל, לבצע את כל הפעולות בחמרים שבהם משתמשת הסביבה כולה, כלומר, סביבה שהיא ממשית ורלבנטית לחיי היום יום. 

המדע הוא תורה בין לאומית. מדען ישראלי יכול לנחות במעבדה ביפן ותוך יום אחד להשתלב בעבודתה לצד מדען יפני. זאת למרות שמדובר בבני שתי תרבויות שונות מאוד. המדען חושב בעזרת כלים הנגזרים מתרבותו, בראש וראשונה השפה שהיא תלוית תרבות. אולם המדע נבדל מכל שאר מגזרי התרבות בכך שהוא עוסק בעולם החומר ולכן קיים שופט עליון שאינו תלוי תרבות והוא הניסוי. המדען חושב ופועל בכלי התרבות שלו אבל כל התרבויות נפגשות סביב השופט העליון. ולכן למרות שכל מדען הוא מן תרבות אחת, התלות של המדע בתרבות מרוסנת. יש בסיס משותף לבני כל התרבויות העוסקים במדע. 

מחקרים שנערכו ע'י פרופ' פנינה קליין הראו שההורים הישראלים התקוה הראשונה היא שהתינוק יהיה חכם. אולם רובם טועים ומנסים להטמיע בתינוקות של בית רבן ידע רב ככל האפשר. זה טוב ויפה אך לא העיקר אם יש עניין בחינוך למדע. 
מחנך למדע אינו מעביר ידע, הידע יתישן לפני שיגיע ליישום. מחנך למדע צריך לחנך לערכים של המדען ולתהליכי ההתייחסות של המדען לסביבה הפיסית. ההתייחסות כוללת כמובן גם את גיבוש תמונת העולם הפילוסופית. הילד פוגש את סביבתו החומרית ויש לו הזדמנות לחקור אותה כמו המדען המבצע ניסוי. זו הזדמנות לאמץ את ערכי המדע תוך כדי תהליך ההתפתחות בסביבה החינוכית.
מה הם ערכי המדע?
1. תורה לשמה. לימוד כמשחק שאינו משרת שום צורך אחר מאשר ההנאה האינטלקטואלית. 2. התייחסות לעובדות באופן ישר וללא הטיות. אי התעלמות משום תוצאה גם אם היא תוצאה שלילית ביחס לציפיות. 3. יושר, יושרה, קבלת עובדות ברוח טובה, התייחסות לעובדות ואי התעלמות גם מעובדות שאינן נעימות או אינן מתאימות לדעות מקובלות (דעות קדומות). 4. אומץ לב לחשוב באופן עצמאי ומקורי, גם שונה מן "המקובל", ולהתייצב נגד הדעה הרווחת. 5. חשיבה משוחררת, ללא אינהיביציות חברתיות. ההתמודדות העיקרית של יוצר ומחדש היא התמודדות חברתית. לכן הנכונות להיות בקבוצת מיעוט ולא להסתפח אחר הרוב היא ערך חשוב. 6. בקורת עצמית אמיצה. 7. אי כניעה לסמכות והתרחקות מדוגמות. יש דוגמאות רבות לעיכובים בהתפתחות המדע כתוצאה מקבלת סמכות של "גדולי הדור". כל מדען רשאי לעמוד על דעתו גם כנגד דעתם של "הגדולים". במובן זה המדע צריך להתנהל כמו בית המדרש התלמודי שבו לכל תלמיד זוטר היתה הזכות לערער על דברי גדולי הדור (כל זמן שאמר דברי טעם). 8. לשאול שאלות ולחיות עם שאלות שאין להן תשובה. 9. גמישות במחשבה ובעשיה, יכולת להבחין בקשיים ולנסות כוונים חדשים. 10. ספקנות. כדבר שנאמר "אל תאמן בעצמך עד יום מותך", כל דבר עומד לבדיקה מחודשת ואין אמת מוחלטת. 11. סקרנות. המדע הוא עולמם של הסקרנים. המחנך בגיל הרך המעוניין להכין את חניכיו לחשיבה מדעית יטיב לעשות אם יפעל לאור ערכים אלו שהם נכונים לגבי כל יצירה בעולם ה"תורה לשמה". 
החינוך למדע דומה לחינוך לאמנות. אין בו אילוף לספיגת ידע אלא הקניית מערכת הערכים החיונית ליוצרים מקוריים.

האם יש הקשר תרבותי בחינוך למדע?
יש אינטראקציה בין התרבות והמדע. הדבר טבעי שכן המדע הוא חלק מן התרבות. אולם המדע הוא בין תרבותי, הניסוי הוא שופט כמעט אובייקטיבי. הוא לא תלוי בתרבות. מדען יפני ומדען ישראלי עוסקים באותן בעיות בגישות מאוד דומות. כל תרבות שתומכת בערכים המשותפים (לכל התרבויות) החיוניים לקיום סביבה המעודדת עיסוק במדע תגדל מדענים שיוכלו לשתף פעולה עם בני תרבויות אחרות חרף הריחוק התהומי במקורותיהן של התרבויות. אולם הפרשנות, הגישה, הערכים, והיישום של הידע המדעי כן תלוי תרבות. הניסוי, הטבע עצמו, אינו בעל הקשר תרבותי. תמונת העולם המתארת אותו (התיאוריה) היא בעלת הקשר תרבותי, בדומה לתמונת העולם של צייר שמצייר טבע דומם. המדען הוא תוצר של תרבות במובן זה שמערכת הערכים של המדען היא תלוית הקשר תרבותי. 

האתגר למחנכים:
המשימה המרכזית של המחנך, וטוב שיעשו זאת המחנכים בגיל הרך, לעזור לפתח את תכונת הסקרנות ולטפח את ערכי האדם אשר הם בסיס ליצירה הרוחנית בכלל והמדעית בפרט. והעיקר: לא לעכב! למנוע את העכבות המורעפות על כל אדם תמים וצעיר (זעיר) ע'י סביבתו ה"בוגרת". הייתי לאחרונה בכנס של האגודה האמריקנית לביופיסיקה. אחד ממושבי הכנס הוקדש דיון במדיניות החינוך למדע. השאלה שעמדה על הפרק היתה כיצד לקרב את הציבור למדע. ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטה של מדינת מסצ'וסטס תיארה בהתלהבות פיתוח קורס חדשני לתלמידי שנה א' באוניברסיטה שהוא נחמד למראה וטוב למאכל, עם הרבה פעלולי מחשב ואינטרנט. אמרתי לה אחר כך שחבל על המאמץ, זה מאוחר מדי, צריך להתחיל בגיל הרך. אז אפשר לחנך לתרבות של סקרנות. לא יעזרו המאמצים לחנך למדע אם אין סקרנות ומערכת ערכים המקרבת את האנשים למדע. את זה צריך וניתן לעשות בשלב המוקדם ביותר, מיום שאדם פוקח את עיניו ועדיין לא כופים עליו מוסכמות כלשהן. לדעתי באוניברסיטה כבר מאוחר מדי לחנך, אפשר רק לשפר על בסיס התשתית הערכית הקיימת או לקלקל. מתי לא מאוחר? בגיל הרך, " וכל המקדים הרי זה משובח". בגיל הרך יש יותר גמישות, פתיחות, ספקנות, יושר, שחרור מאינהיביציות חברתיות,דוגמות וקוי חשיבה. המסקנה העגומה היא שצריך להגן על הילדים מפני בית הספר.
אין די בכשרון, חיה שלי חזרה ואמרה ש"כל כשרון צריך קופסא של אישיות שתכיל אותו" ואכן יש סטודנטים מבריקים אשר מסיימים לימודים בציון מכסימלי ונעלמים אח'כ ללא שום תרומה במדע. מדוע? משום שחסרים להם חלק מן היכולות הנחוצות לעבודה יוצרת, אותן ניתן לטפח בגיל הרך. 
בעוד שחצר הגרוטאות היא סביבה נהדרת לחינוך מדעי, המחשבים עשויים להיות מזיקים. קשה מאוד לתרום לחינוך לערכים שהזכרתי למעלה בעזרת המחשב. בדרך כלל המחשבים משמשים כמכונות ידע, רק מי שמשקיע זמן ומחשבה בשימוש מבוקר במחשב יכול להעזר בו בחינוך ערכי. לדעתי רצוי להוציא את המחשבים מן הגן. תנו לילדים להתמודד עם החמרים של הסביבה הטבעית ביותר הקרובה להם.
משה קליין בספרו על חינוך למדע בגן הילדים מתאר לימוד מושג האנטרופיה בגן. מושג זה הוא מסובך וגרם משבר בפילוסופיה עם הכנסתו במאה הקודמת. אין צורך ללמד מושגים, אפשר לתת את החויה של היכרות עם התהליכים, זוהי החויה המדעית. עדיף לדעתי לא לתת שמות לתופעות, לתת לילד להמציא את השמות. לעודדו להיות עצמאי ולהמשיך. אולי עדיף לתת לילד ללמוד את התופעה מן הסביבה שבתוכה הוא חי, שילמד שכל החיים הם ניסוי ולמידה ולא רק שעת הפיסיקה. זאת ע'י כך שתפנה את שימת ליבו במהלך החיים היום יומי לתופעות שניתן לחקור אותן, גש למחקר יחד עמו, לא בכלים מובנים מיוחדים, אלא בכלי היום יום, בתוך הטבע של החיים. כך ניתן להפנים את התופעה שאנו קוראים לה "אנטרופיה" ע'י מדידה איכותית של רמת הסדר והאי סדר בגן הילדים במחזור הפעילות היומי. 

ריצ'רד פיינמן שהיה מגדולי המדענים של המאה העשרים מעיד על עצמו שגדל בשכונה עניה במזרח ניו יורק, ללא הוראה מובנית. כך זכה לדבריו לשחק בגרוטאות של טלביזיה וחשמל ושמר על כח הדמיון והסקרנות. לצערי המעבר מגן הילדים לבית הספר הוא במקרים רבים מעבר מסוכן. רב בתי הספר הולכים בדרך הקלה (והמרשימה את הצרכנים) ומטילים על הילדים ידע במקום להדגיש את טיפוח כלי העבודה המדעית. איינשטיין היה ילד חולני ולכן מיעט לבקר בבית הספר ונשאר בבית וכך ניצל מנזקי בית הספר. באוניברסיטה אני מתמודד עם קושי של "חינוך מחדש" של אנשים בוגרים, אחרי צבא, ואחרי נזקי בית ספר – לחשוב כמדענים. דבר ראשון שאני מבקש מן הסטודנטים בכל שנה בפתיחת קורס בביוכימיה הוא שיחזרו לימי גן הילדים, לחשיבה משוחררת.
לסיכום: תפקיד המחנך בגיל הרך בכל הנוגע לחינוך למדע: לתת לשחק, להגן על האדם הצעיר מפני הסמכות והתכתיב, לשחרר את חופש היצירה, את החופש להתייחס לעולם החמרי בסקרנות, בחיפוש, בלי הטיות, להעיז לייצר תיאוריות, לקשר בין תופעות, לנתח את התופעות, לשמור על הערכים הבסיסיים של היצירה והאנושיות, לפתח קשר של התבוננות עם הסביבה החמרית, לשים לב לפרטי העובדות, לטפל במבנה הערכי הרגשי , הערכי, והחברתי, ע'מ שזה יתקיים גם אחרי הלחצים של בית הספר.
תרבות אינה צומחת יש מאין. תרבות אינה צומחת במהפכה אלא באבולוציה איטית. תרבות זקוקה למסורת שהיא התשתית להתפתחות. התרבות הישראלית שניסתה להשתחרר ממסורתה הבסיסית איבדה חלק ניכר מיכולתה להתפתח באופן אורגאני. המהפכה הציונית גרמה נזק ברצף ההתפתחות התרבותית שלנו. החינוך הערכי שיצמיח מדענים תלוי בקיומה של תרבות המזינה את הערכים שמנינו לעיל. ההתעלמות מן המסורת פגעה גם בחינוך למדע. על המחנך בגיל הרך לטפח סביבה שיש לה רצף תרבותי של קשר לעבר ואחריות לעתיד (מסורת) סביבה שמכבדת את ערכיה עם מקור סמכות ברור היא בית ספר טוב לחינוך מדעי. תשמרו על הילדים, הם חושבים וחוקרים מלידה, טפחו אותם, ולפחות אל תפריעו.