מי מפרק את הממלכתיות הישראלית?

אנטי ממלכתיות

אלישע האס

 (אוקטובר 25)המאבק נגד קיום היהדות של המדינה היהודית היחידה בעולם הגיע לשלב שבו מתנגדיה הבינו שאין סיכוי למנוע קיומה. המסקנה המעשית היא לבטל את עצם קיומה בצעדים קטנים.

"רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות^ז שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". (אבות, ג' ב')  זו לא קביעה תיאולוגית אלא פרקטיקה שחלה על כל מערכת מדינתית חילונית או דתית, ישראלית או נוכרית, דיקטטורית או דמוקרטית. זהו עקרון קיומי לכל מבנה מדינתי. ק'ו בן בנו של ק'ו שעקרון זה תקף במדינה שהיא מיוסדת על רעיון, שאין לה שורשים טבעיים אלא רק שורשים מטהפיסיים. מדינה שנגזר עליה להתמודד מול סביבתה הלא סובלנית על עצם קיומה, יום יום ושעה שעה. ממש כמו כל אורגניזם שהמוות אורב לו בכל יום. מדינת ישראל לא הוקמה בדרך הטבע, עצם קיומה והליך לידתה מנוגדים לטבע הגיאופוליטי.

בן גוריון היטיב להבין סכנה זו ולכן עשה הכל לטיפוח כל סממני הממלכתיות של המדינה החדשה.  הוא טרח מאוד לבנות ממלכתיות, לא רק כדי לקיים שגרה אלא כדי לכונן יצור לא טבעי שכל אשליה כאילו מדובר במדינה ככל המדינות ועם ככל העמים היא סם מוות עבורה.

מי שעוקב אחר התנהלות הקפלניזם הישראלי מאז תחילת הדור השלישי (לפני עשור) ובעיקר מאז מוצאי ליל הבחירות בז' חשוון תשפ"ג (1.11.22) יכול להבחין בהתגברות מתמדת של תופעה הפוכה לפעולתו של בן גוריון ע'ה. בן גוריון רצה מדינה יהודית, והדגיש זאת במגילת העצמאות ממנה הוא מחק את המילה דמוקרטית, כדי להעצים את הדרישה ליהודיות המדינה. לכן הוא גם הדגיש את סממני הממלכתיות היהודית ודאג להטמיעם בממלכה.

אולם, תוך כדי מלחמת יום הכיפורים נולד תהליך הפכי. תהליך הבריחה מן הזהות היהודית של המדינה, שהובל על ידי בני הדור השני (דור תרבותי, לא דור ביולוגי) הוביל למחלוקת בסיסית בשאלת הזהות היהודית כן או לא. בסיס פעולת הקפלניזם הנכחי הוא תוצאה של תהליך זה השולל את זהותנו כמדינה יהודית.

בד בבד עם התעצמות השפעת הדור השלישי בעשור האחרון, ודרישתם לחיזוק הזהות היהודית, התפתח היאוש של הקפלניסטים שהבינו שהבריחה נחסמת. התובנה הבלתי נמנעת שבדור השלישי המדינה היהודית מתבססת, הפרוגרס יידחק וההגמוניה נשמטת דחף אותם למסקנה אובדנית. פעולותיהם מצביעות על הליך חשיבה לפיו מוטב לפרק את המדינה היהודית בהקדם, וליצור מצב של ניאו גלותיות על ידי הרס הממלכתיות, בצעדים קטנים ונמשכים. ("ניאו גלותיות" אינה המשך של גלות אדום שנגמרה, אלא התכנסות לגטו מודרני על חוף הים התיכון תוך וויתור, לכאורה חלקי, על עצמאות וריבונות, מתוך בחירה חופשית.  מסממני אובדן העצמאות והריבונות של יושבי הגטו: א.  מיכור חוץ של הבטחון,  לערפאת (בלי בג"ץ ובלי בצלם) בהסכם אוסלו, ב. חסות של שליט זר, ויצירת תלות מוחלטת בארה'ב (ביטול הלביא וסגירת הייצור העצמי) ג. ניוון צבא היבשה וחשיפת הגטו לחסדי זרים.)

החזון של בן גוריון הולך ונטחן עד דק בידי נכדיו הפוליטיים.

אזכיר כאן רשימה חלקית של מדגם של תופעות קפלניסטיות שגורמות לפגיעה מובהקת בממלכתיות הישראלית.

• זלזול בדגל הלאומי. תחילה החלפתו בהפגנות בדגל האויב, בהמשך מעבר לדגל שחור, ולאחרונה הוספת טלאי צהוב (סמל ההפגנות) על סמל היהדות (מגן דוד) שבדגל. אי אפשר שלא להיזכר שהטלאי הצהוב הוא ביטוי מובהק לגלותיות היהודי ולא מוכרת לי מדינה שמקבלת בשלווה סטואית כל פגיעה בשלמות הדגל הלאומי.
• זלזול במעמד עיר הבירה. היה כאן ראש ממשלת שינוי שהעתיק את המעון הרשמי של ראש הממשלה לעיר שדה, מחוץ לבירה, ועד היום לא קיים מעון רשמי לראש הממשלה בירושלים. זו פגיעה גסה בסמל הריבונות, בבירה.
• פגיעה קשה במנגנוני הממשל על ידי יצירת ממשלת על של פקידים לא נבחרים, כולל מערכת המשפט.
• בזמן מלחמה ראש הממשלה נקרא לבית המשפט מדי שבוע בעניינים לא קריטיים, בשעה שהכרעות קיומיות עומדות על הפרק. אין לזה הסבר אלא רצון לפגוע במדינה ובאזרחיה. ראש ממשלה צריך פנאי נפשי בזמן מלחמה. זו מציאות שעולה כדי הרס עצמי. קפלניסטים בגלימה מכחישים קיום המלחמה, הם מקיימים מציאות מדומיינת  ונראה שסיכון קיום המדינה והצלחת בניה הלוחמים אינם שיקולים ראויים בתודעתם. כל בר בי רב יודע שזלזול בראש הממשלה ונבחרי הציבור אינו ערעור על האישים אלא על המבנה הממלכתי כולו, כולל מעמד יורשיהם בעתיד.
• עידוד סרבנות שמשמעותה עבור  צבא הבנוי על כוחות המילואים הוא שיתוק יכולת המדינה להגן על עצמה.
• הפיכת מוסדות מדינה (וועדות הכנסת, בתי נבחרי ציבור, האוניברסיטאות, ועוד) למגרשי הפגנות בזלזול מוחלט, בכבודם ובתפקודם החיוני להמשכיות הקיום.
• התנהלות שדורשת לוותר על עתיד הקיום הלאומי לטובת צרכי אנשים בודדים בהווה אינה אלא וויתור על הממלכתיות בעתיד, או חוסר אחריות לאומית.
• במצב חירום, לאחר כשלון מהדהד, המערכת הקפלניסטית עושה הכל לעכב מינוי ראש שב"כ במשך חצי שנה ופוגעת בלחימה.
• קריאה לראשי שירותים ממלכתיים (מערכת הבטחון, הממשל) לנהוג בניגוד לחוק ולא לציית להוראות נבחרי הציבור אלא להוראות פקידים לא נבחרים.
• קיום טקסים "אלטרנטיביים" במקביל לטקסים ממלכתיים, טקסים שאינם אלא זלזול בטקס הממלכתי ובממלכה.
• הוצאת התנ'ך מתכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים ומאבק עצים נגד שר חינוך שהחליט לחייב שעת לימוד שבועית אחת בספר היסוד של הזהות היהודית הלאומית.

זו רשימה חלקית בלבד של תופעות מסוכנות במדינה היהודית. עלינו להכיר בכך שיש שורש משותף לכל התופעות ולדאוג לשלמות השורש המקורי של המדינה היהודית. זה צריך להיות מוקד המאבק בקפלניזם.

השורש הוא הניסיון הנואש לחסל את הרעיון של המדינה היהודית ולהחליפה ברעיון חדש וחסר קיום במזרח התיכון. לוקסמבורג לא תתקיים אפילו יום אחד בסביבה העתיקה והפראית שלנו. לכן, כל הצעדים האלה הם גילויי חוסר אחריות. האובדנות היא מפלטו של הנבוך, המיואש, וחסר החזון הבורח אל המציאות המדומיינת. אולם כל מציאות מדומיינת סופה שנמחקת על ידי המציאות הפיסיקלית. בשפה מכובסת קוראים למפגש כזה אסון. הוזהרנו.  

פרופ' האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי