בזכות האי-נורמליות

בשנות השמונים של המאה הקודמת ערך קיבוץ משמר העמק סדרת דיונים מקיפה בשאלה "מדוע הבנים אינם חוזרים?".  הקיבוץ שהוא ניסיון הרואי לקיים חברה על פי ספר הלכות שיוצר הגבלות משמעותיות על הנטיות הטבעיות של הפרט למען הגשמת ייעוד רוחני נעלה דומה לאורגניזם שחש שהמשך קיומו של הניסיון להגשמת הייעוד תלוי בכך שגם הדורות הבאים יאמצו את ספר ההלכות שעל פיו הוא מתקיים ואשר מבדילו מכל צורת חיים חברתית אחרת. בדיון הושמעו דעות שונות שחיפשו את הגורם לנטישת הדרך בשאלות של הקיום הפיסי ורמת החיים המוצעת למצטרפים. את הדיון סיכם יעקב חזן הישיש שדחה את כל מה שנאמר לפני כן ואמר משפט אחד מסכם "נכשלנו בניסיון להקים חברה יהודית חילונית". נזכרתי בקביעה זו כאשר קראתי את מאמרו החשוב של ארי שביט אשר שאל "מה קרה לנו?". שביט מטיב לתאר את הקריסה של הסולידריות הישראלית ואת חטאי האליטות וכיצד הביאו את מדינת ישראל למשבר קיומי בעשור השישי לחייה. התיאור מדוייק ומאלף אולם עיקר חסר מן הספר והוא ההכללה של התשובה שנתן חזן הזקן לבני קיבוצו לפני שנות דור.

שביט מציין בצדק שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה נורמלית. אי נורמליות זו נובעת מעצם הרעיון של הקמת מדינה יהודית. ההיסטוריה היא תהליך בלתי הפיך, ולכן לאחר פיזור היהודים לפני אלפיים שנה לכל קצווי תבל הפך תהליך שיבת ציון לתהליך מנוגד לטבע האנושי שבו פועלת ההיסטוריה. תהליך שיבת ציון הוא היפוך ההיסטוריה, הוא לא יכול להיות מונע בכוחות נורמליים של התהליכים המוכרים בהיסטוריה ובמדעי האדם. הדבר שהיה משותף לשבי ציון שבאו מכל קצווי תבל לא היה ההיסטוריה המשפחתית, לא אינטרסים כלכליים, לא השאיפה ל"מדינה שכיף לחיות בה", לא השאיפה לנורמליות, לא שותפות גנטית ולא קשרי משפחה אלא הזהות היהודית בלבד. 95% מיהודי מזרח אירופה פעלו בצורה נורמלית לחלוטין ופנו מערבה, בעיקר לארה'ב שם מצאו מקום שכיף לחיות בו, יכולת להתבולל ולהיות נורמליים, הזדמנויות כלכליות ובטחון אישי, שם אין פוגרומים.

כדי להניע תהליכים המנוגדים לטבע קיים צורך בכוחות שהם מחוץ לטבע הביו-כלכלי המניע את התהליכים הנורמליים. יהודים שבאו לארץ ישראל מתוך בחירה, כשהיו עדיין חופשיים לבחור בהגירה מערבה, עשו זאת למען הגשמת ייעוד שאין בו שום יתרון ביו-כלכלי. הייעוד הזה יכול להיות רק הקמת מסגרת מדינית שבה יוכל עם ישראל לממש את זהותו באמצעות קיום החברה על פי ערכיו בצורה מלאה. לכן תנאי היסוד לקיומו של המפעל הציוני הוא שמירת הזהות היהודית אשר עבור מימושה בשותפות חברתית מיוחדת ושונה מכל מקום אחר בו היהודים מסתופפים בצל הסביבה הנורמלית, כדאי להשקיע מאמצים הירואיים ולהאבק בכוחות הטבעיים הנוגדים את השאיפה הזו.

כאן נתגלו מחלוקות לגבי הגדרת הייעוד. הגדרתו של יעקב חזן היתה שונה מזו של הציבור הדתי לאומי, אבל, הייעוד המשותף של הקמת בית לאומי יהודי היה חזק מספיק כדי לאפשר לבעלי הפלוגתא לפעול יחד כתף אל כתף למרות חילוקי הדעות המהותיים והמאבקים האידיאולוגיים התקיפים. זה היה הבסיס לסולידריות שאיפשרה את המאבק נגד הסביבה המוסלמית הקרובה והסביבה הנוצרית הרחוקה שעצם הקמת הגוף שהגדרתו היא דתית מהווה עבורם בעיה תיאולוגית אמיתית בגלל היפוך ההיסטוריה. המאבק נגד מדינת ישראל היה ויהיה בראש וראשונה מאבק מונע באופן דתי גם אם הוא לובש מסכות אחרות. הדור הראשון של הציונות החילונית היה דור בעל זהות יהודית מובהקת ולכן ידע היטב להניע מאבק נחוש בכוחות ששאפו לחסל את הגוף שצמח בניגוד להיסטוריה ולתיאולוגיה שלהם.

הפסיכיאטר הוינאי ויקטור פרנקל בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות", בו הוא מתאר את שתי השנים הנוראות שעשה באושוויץ, שואל שאלה מרכזית אחת. שאלתו היא מה היה ההבדל בין אלה שלאחר שבועיים שלשה במחנה הנורא ההוא קרסו ונגמרו מעצמם לבין אלה שבאותם תנאים בדיוק שרדו שנתיים תמימות עד ליום השחרור. תשובתו החד משמעית היא מילה אחת "היעוד".  מי שמכוון את חייו לפי ייעוד שאינו חלק מן הצרכים הביו-כלכליים מוצא כוחות נפש להתגבר על קשיים נוראיים. ללא הייעוד כל קושי הופך להיות נורא וכל מכשול בלתי עביר. הייעוד שהחזיק את פרנקל בחיים היה השאיפה לפגוש את אשתו אף שהיא כבר לא היתה בחיים.

 בשנות השבעים של המאה הקודמת עבר מן העולם רובו של הדור הראשון של הציונות החילונית. זה היה דור שנהנה מפריבילגיה בלעדית. דור של אנשים בעלי זהות יהודית מובהקת שמבססת את הכח למאבק להגשמת הייעוד למרות קיום אורח חיים חילוני שאינו תומך בזהות זו. אולם, בתהליך חילופי הדורות אבדה פריבילגיה זו. דור ב' אשר לא למד ולא שנה לא רכש זהות יהודית. כתוצאה מכך איבדה החברה הישראלית את הייעוד הרוחני שהיה מקור כוחה במאבק הקיומי. הניסוי שנעשה ע'י דור א' להנחיל לדור ב' זהות ישראלית, או לחילופין זהות יהודית חדישה, שתחליף את הזהות היהודית בת כמאה ושמונים הדורות הביא לתוצאות הרות אסון.

ההיסטוריה של עם ישראל מלמדת שהזהות היהודית היחידה שהתקיימה בחילופי הדורות ולא דעכה היא הזהות המבוססת על הפרקטיקה של ספר המצוות. זהות זו אינה תכונה גנטית אלא בחירה אוטונומית של כל דור ודור ללכת בניגוד לכוחות הטבע הביו-כלכלי. התהליך הוחמר כפל כפליים בדור השלישי, זה הדור שעתה עומד בחזית הלחימה לקיום המפעל הציוני. דורות ההמשך איבדו את היכולת לרכוש את הייעוד הרוחני של המפעל הציוני. את הייעוד היהודי הציוני החליף ייעוד נורמלי, שהוא ברירת המחדל הטבעית. ראש הממשלה הנכחי ביטא אותו היטב בנאום ליל הבחירות שלו "חיים נורמליים, במדינה שכיף לחיות בה". כאן נאמר הכל. את זה יישמו בחכמה טבעית המהגרים לארה'ב בעוד ששבי ציון דחו את הייעוד הזה. לא שהפכו את הסגפנות לאידיאל, אלא ששמו בראש מעיניהם את הייעוד היהודי הלא נורמלי, ותנאי החיים היו השאיפה המשנית, משאת נפש אך בשום אופן לא יעד לאומי.

כאן נוצרה תופעה ייחודית של לאום של ציבור אזרחים נורמליים בתודעתם, שזהותם היהודית מטושטשת, והם כלואים בתוך גטו ענק של מדינה יהודית בלתי נורמלית בעצם הגדרתה. זוהי סתירה בלתי נסבלת שהולידה הצעות לפתרון שעיקרן כפיית הנורמליות על הגטו כולו. תהליכי נורמליזציה קיימים בכל קהילה יהודית בעולם אלא ששם הם נקראים התבוללות. א. ב. יהושע בספרו "בזכות הנורמליות" מציע להגדיר מחדש את היהדות. לפי הגדרתו כל מי שרואה במדינת ישראל את ביתו הוא יהודי. לדבריו זו הגדרה טריטוריאלית וכך נהיה כמו צרפת. לצורך זה הוא נאלץ להודיע לתפוצות ישראל שמכאן ואילך אנחנו עם נפרד והם לא אחינו ולפי הגדרתו הבדואים שמשרתים בצה'ל והעברית היא לשונם והם מזדהים עם המדינה ומוכנים להקריב חייהם עבורה הם יהודים. אחרים פועלים בדרך ישירה יותר ומקדמים מדיניות של הפיכת מדינת ישראל ל"מדינת אזרחיה" כלומר יישום הנורמליזציה ומחיקת הייעוד היהודי.

פתרונות אלה יכולים להתקיים בסביבה נורמלית אולם המזרח התיכון הוא סביבה דתית מוסלמית. אירופה שאינה כל כך רחוקה, למרות הנורמליזציה והדה-קונסטרוקציה של הדורות שחיים בצל אימת המלחמות הגדולות, עדיין חיה את האתוס הנוצרי הדתי בעומק נפשה. כך שהמפעל הציוני, הניסיון ההירואי לבנות יצור מנוגד לטבע הביו כלכלי מותקף גם באופן דתי משני עבריו, הן ע'י העולם הנוצרי והן ע'י העולם המוסלמי. הדור הצעיר שאיבד את הזהות היהודית מתקשה להבין את המלחמה הקיומית המונעת במניעים דתיים ומתרצן בשאיפות ביו-כלכליות של האויב כגון הצורך בשטח. לכן הלם המלחמה הנכחית שלא ניתן להסביר במיתוס הכיבוש מהווה הלם כפול לבני הדור הזה.  

וכך את מקומן של האליטות המשרתות בדור א', שהלכו לאור הייעוד היהודי תפסו בדור ב' האליטות המנצלות  והופיעו התופעות הנווניות שאותן היטיב שביט לתאר במאמרו. המפעל הציוני יהיה תמיד מפעל בהקמה. כל דור צריך לקבל על עצמו מחדש את הייעוד היהודי. דור שלא יקבל זאת לא יוכל להתמודד עם המציאות שתוארה למעלה. חשבון הנפש הנחוץ עכשיו הוא קודם כל סיום המלחמה בין היהודיות לישראליות וקיום דיון משותף לקבלה משותפת של הייעוד היהודי הישראלי.

התהליך שעבר על התנועה הקיבוצית דומה מאוד לתהליך שעובר על מדינת היהודים. הקיבוץ הוא גוף שמקבל על עצמו ספר הלכות מחמיר מנוגד לטבע הביו-כלכלי. הטבע הביו-כלכלי תומך בתהליכי ההפרטה, הקיבוץ מנסה לקיים את הציבור כגוף משותף, כמעט אבסטרקטי, ולא כאוסף של פרטים שכל אחד דואג קודם כל לעצמו. לא ניתן לקיים גוף כזה ללא ייעוד שהוא חיצוני לחיים הביו-כלכליים. ולכן הטיב חזן הזקן להגדיר את הסיבה האמיתית לקריסתה של התנועה הקיבוצית שלדאבון ליבנו קרתה גם היא בדור השני והשלישי. כדאי ללמוד מן הפיילוט של התנועה הקיבוצית על הסכנה המרחפת על המפעל הציוני. חשוב לזכור את התובנה העמוקה של חזן הזקן שראה את התהליך מתחילתו. הכשלון של מדינת ישראל בשנות החמישים לקיומה הוא כשלון הניסיון להקים חברה חילונית-יהודית. יש מקום לפלורליזם בקיום הפרקטיקה היהודית, אך הוא יהיה בר קיימא אך ורק אם מרכז הכובד שלו יהיה זהות יהודית מובהקת. זהו הנושא המרכזי שצריך לעמוד בתהליך חשבון הנפש בעקבות המועקה הגדולה שירדה על הציבור בעקבות מלחמות הדת החיצוניות והפנימיות.

הכותב חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני