האם "נערי האוצר" מבינים מהי רפת?

החקלאי, היושב על אדמתו, הוא הגורם העיקרי לשמירת אדמות הלאום. מי שחושב שאפשר להחליף את המשקים החקלאיים ביערות קק'ל טועה ובגדול. חקלאות של גידול עדר פרות חולבות אינה עסק שניתן לסגור ולפתוח אם מתברר שהיתה החלטה מוטעית.

אלישע האס

פוליטית אני תומך תמיכה מלאה בשר האוצר, ואמשיך לתמוך בו, אך זמן רב לא הבנתי מדוע הוא מתעקש על הורדה לא משמעותית ביוקר המחיה דווקא בענף של בעלי חיים שהוא מאוד רגיש לשינויים דרסטיים. בראש חודש אדר השתתפתי באחד מדיוני הוועדה למיזמים של כנסת ישראל כנציג חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, שם שמעתי את הרפתנים ואת נציגי האוצר, ואז הבנתי. ועתה אני משוכנע ביתר שאת שדרושה רפורמה אחרת הבנויה לתנאים הייחודיים של חקלאות המטפחת בעלי חיים. אמנם מזה שנים רבות אני עוסק בביופיסיקה, אך בצעירותי הייתי רפתן ברפת של קיבוץ שדה אליהו במשך כשנתיים וכך אני מכיר את הענף מתוך המעשה.  

.אנחנו  בחוג הפרופסורים בהחלט תומכים בקידום השוק החופשי. זהו המנוע של הכלכלה. אולם, ישראל אינה מדינה ככל המדינות, היא מדינה ייחודית מהרבה בחינות, ויש לה יעדים שהם מעבר לתהליכים הטבעיים הכוללים את הכלכלה. אלה כוללים את ההתיישבות כקו ייצוב הגבולות, ההתיישבות כאחיזה בקרקע מול כוחות רבים בתוך המדינה המתחרים על הקרקע וכוחות חיצוניים המתכוננים כל העת לכבוש את הקרקע. אנחנו צריכים לכלול גם שיקולים אלה בעשיה הכלכלית. בנוסף, אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש הכרזות רשמיות על כוונה להשמידה, אנחנו צריכים להערך למצבי חירום ובידוד מן הסחר העולמי.

לכן איננו יכולים להרשות לעצמנו "זרימה" חופשית מונעת בכוחות השוק והטבע. נחוצה גם הכוונה של תהליכים טבעיים על ידי מגבלות, כדי להבטיח את עתיד המפעל הציוני שהוא בטבעו מנוגד לטבע הגיאו-פוליטי. זהו דרך אגב עקרון היסוד של תופעת החיים בכל מערכת שיש לה מאפיינים של חיים. לכן אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לתת לכלכלה מספיק חופש כדי שתהיה המנוע של המשק הלאומי, אולם אל לנו לשחרר אותה באופן מלא. בעקרון, זו הגישה של תורת ישראל שהיא תורת חיים, קיום כלכלה חופשית תחת מגבלות ותקצר היריעה מלפרט.
השאלה העיקרית שאיתה ניגשתי ללמוד את הנושא היא האם הרפורמה לוקחת בחשבון את הצורך במגבלות לאור השיקול הזה.

יש הרבה שיקולים כלכליים שנידונו בוועדה בפירוט רב, ואין צורך לחזור עליהם. אני מבקש לבחון את הרפורמה מבחינת שיקולי החוסן הלאומי, כך שמעבר לשיקולים הכלכליים עלינו להתייחס לכמה בחינות חשובות:
א. יישובים באיזורי עדיפות לאומית:  
למפעל הציוני צורך חיוני בקיום ההתיישבות בכל רחבי הארץ ובפרט באיזורים לא מבוקשים בספר. החקלאות היא הדרך העיקרית לאחיזה בקרקע. מפעלים תעשייתיים נודדים למרכז, אלא אם כן משקיעים בהם תמיכות המכוונות את הכלכלה , היינו מגבלות על הכלכלה החופשית. ההתיישבות בספר אינה בהכרח כלכלית אך היא משרתת את הייעוד החיצוני לטבע ולכן היא חיונית.

החקלאי, היושב על אדמתו, הוא הגורם העיקרי לשמירת אדמות הלאום. מי שחושב שאפשר להחליף את המשקים החקלאיים ביערות קק'ל טועה ובגדול. יערות משרתים גם את אלה החומדים את אדמתנו ובישראל היער מועד להצתה לאומנית. במונחים של ד'ר גדי טאוב החקלאים הם הנייחים, בעוד שהתעשיינים, אנשי ההייטק והמסחר הם הניידים.

סיפר לי חבר באחד היישובים, שהוא מדבר עם הערבים, וכך שאל בדואי מדוע הבדואים נסוגים בעקבות הופעת החוות ביהודה ובשומרון. הערבי אמר לו משפט מפתח "היהודים חזרו לאדמה". הנצחון במאבק על המולדת תלוי ברצוננו להאחז באדמתה. המלחמה שלנו היא מלחמה על האדמה. והבקר והצאן הם חיבור לאדמה. לכן, כשם שאף אחד לא ילין על כך שאוגדה של טנקים מוסיפה עלויות המביאות ליוקר מחיה, כך עדרי הבקר והצאן הם צורך לאומי, לא רק כלכלי, אפילו עם יש לכך עלויות.

את הרפת מלווים שטחי גידולי שדה שהם חלק חשוב באחיזה בקרקע ומניעת השתלטות גורמים לא ציוניים. זהו נכס לאומי שאין לו תחליף ואין לו מחיר.

ב. בטחון לאומי:
 יישובי הספר הם מרכיב מרכזי בהגנת הגבולות, דלדולם הוא סיכון בטחוני. שימו לב שהמרכיב העיקרי שנשאר לפעול ביישובי העוטף באיסרו חג שמיני עצרת תשפ'ד הוא הרפתות, גם תוך כדי המלחמה. אני עצמי בקשתי בשבוע הראשון של המלחמה להתנדב לעבוד ברפת בעלומים אולם הרשימה כבר היתה מלאה. יישובי ספר מאורגנים להגנה חוסכים לצה'ל סכומים גדולים. ראה תרומת החוות בשידרה המזרחית מול ההברחות מירדן. זו השקעה לאומית חשובה והרפתות ושטחי גידולי השדה הקשורים בהן הם יתד איתן שלא ניתן לפינוי גם בשעת חירום.

ג. ייחודיות הרפתות וחשיבות הידע:
חקלאות של גידול עדר פרות חולבות אינה עסק שניתן לסגור ולפתוח אם מתברר שהיתה החלטה מוטעית. חקלאות זו דורשת עובדים מיומנים, ידע,  וטיפוח רב שנים כדי להגיע לרווחיות ויעילות. רפתנים פוקחים עיין על העדר יום ולילה גם בשבת וגם בחג. אני עצמי עבדתי עבודת חליבה ברפת באחד מימי הכיפורים ובליל סדר.  לעולם אין הדממה של המערכת. לא כל אחד מוכן לעבוד כך, לכן חשוב מאוד לשמור על החקלאים שהתמחו והתמסרו לגידול עדרי פרות חולבות.

טיפוח עדר רווחי הוא תהליך למידה ומחקר. כבר יעקב אבינו ידע זאת ויישם את הידע. אני זכיתי לעבוד ברפת מוצלחת שנוהלה על ידי אנשים חכמים. כאשר שואלים אותי היכן למדת להיות חוקר אני מפתיע פרופסורים בעולם ועונה להם שזה היה ברפת של שדה אליהו. מורי הרפתנים היו חוקרים שכל העת חיפשו דרכים לקדם את העדר.
חוסר ניסיון ואובדן ידע, מורידים את הרווחיות באחת. טיפוח גנטי של עדר בעל תנובה גבוהה הוא עניין של שנים רבות. רפת שנסגרה, לא תשוקם במהרה. חידוש משק חלב לאחר סגירה הוא תהליך קשה ורבים יימנעו מכך. הסגירה היא במידת מה בלתי הפיכה.

בנקודה זו עלי לציין שהכשל העיקרי של נציגי האוצר, מתכנני התכנון של הענף ומחוללי הרפורמה הוא תופעה כללית. הם יודעים לתכלל גדלים מדידים, שאפשר לשקללם בעלויות ויעילות כלכלית. הם לא יודעים לתכלל פרמטרים שאינם מדידים אך הם חיוניים. בהקשר הנכחי, גידול בעלי חיים דורש ידע שהוא תורה שבעל פה, מסירות, אהבת המקצוע, מוטיבציה גבוהה, מסורת (במקרים רבים מסורת משפחתית) ואינטואיציה מקצועית. לכן, גידול, החזקה וטיפוח עדר פרות חולבות אינו עסק שאפשר לגייס עבורו עובדים ולבנותו בכל עת ובכל מקום. לכן הפקידים המוכשרים ככל שיהיו, שספק אם אי פעם טעמו את "ריח הזבל ניחוח חציר" מסוגלים לתפוס שרפתות אינן מפעל שניתן לסגור ולפתוח מחדש. ולפיכך הנחות היסוד של הרפורמטורים הן שגויות.
לכן, צריך לחשוב עשר פעמים לפני שמפעילים החלטה שיש בה הגיון כלכלי אבל סיכון לאומי ומקצועי.

ד. שעת חירום:
 לפני עשרים שנה הייתי בשבתון בקמברידג' אנגליה ושאלתי את המקומיים מדוע הם מגדלים גזר בחורף הקר שלהם. והתשובה היתה שמדובר בלקח ממלחמת העולם השניה לפיו עליהם לגדל את כל צרכי המזון הבסיסיים. אצלנו זה נכון כפל כפליים. אפילו נתיבי אספקת תחמושת מארצות הברית בשעת מלחמה, נחסמו על ידי ידידינו האירופאים. בעת מלחמה עולמית, גם אם אין מצור, היצרנים הזרים שומרים לעצמם את תוצרתם. מאותה סיבה באירופה מסבסדים את החקלאות, הן לצורך ייצור עצמי בחירום וגם לצורך מניעת נטישת האדמה.

חלק ניכר מן המזון המסופק לרפתות מבוסס על גרעיני תבואה שתכונתם היסודית היא שהם נשמרים לזמן ארוך. זו תכונה ביולוגית מובהקת, שמאפשרת לצמחיה להתגבר על תקופות יובש שבהן לא מיוצרים זרעים על ידי עמידות הגרעינים (ועל ידי נביטה לא אחידה). בניגוד לחוסר האפשרות להכנת מלאי מוצרי חלב, ניתן לצבור מלאי גרעינים לצורך הבטחת אספקה לאדם ולבהמה בעת קיום חסמים בייבוא המזון כהכנה לשעת חירום. יוסף הצדיק ניצל תכונה זו של הטבע והכין את מצרים לשנים של חוסר אספקה על ידי בניית ממגורות. כך אני מניח שגם מדינת ישראל מתכוננת לשעת חירום בממגורותיה.

יש מקום לרפורמה אחרת, אך אסור לעשות זאת בחיפזון תחת שוט חוק ההסדרים. צריך למצוא את המגבלות המתאימות להכוונת משק החלב תוך שמירה על הפרישה של הרפתות בארץ ועל בעלי המסורת המקצועית, ובמיוחד באיזורים לא מבוקשים כבקעת הירדן, עמק בית שאן, הר חברון, רמת הגולן הנגב ועוטף עזה שהם מקומות בהם רפתות גדולות ומצליחות תורמות רבות לאחיזתנו בקרקע.

לרשות האוצר קיים ארגז כלים כלכליים נוספים שניתן להפעילם לצורך הגברת התחרות בלי לסגור רפתות שאחר כך יהיה קשה להחזירן. למשל, סובסידיות ישירות לחקלאי כפי שקיים באירופה, עידוד גידול של מחלבות נוספות ותחרות במישור זה, ואפילו הפחתת מע'מ במשק החלב ואין כאן המקום להרחיב דיון בנושא. משק הבקר לחלב הוא ייחודי ברגישותו לתנודות השוק החופשי, וזאת בניגוד למשק ייצור הבשר (עדרי בקר וצאן) שמזה שנים רבות חשוף ליבוא במכס מינימלי.  גם אם יש מקום לרפורמה, יש לבחון את החלופות השונות באופן יסודי ורציני, לשקול את יתרונותיהן וחסרונותיהן, תוך התחשבות בייחודיות משק הרפתות, אך אסור לעשות זאת בחיפזון בחוק ההסדרים